תקשורת חזותית

קוגניטיביזם אסתטי

בפילוסופיה של האמנות ישנה עמדה לפיה דימויים חזותיים  (כמו אובייקטים אמנותיים) הם בעלי ערך, כיוון שהם מקנים לנו ידיעה אודות העולם.

נקודת המוצא של עמדה זו

אנו מתחילים באיזה דימוי חזותי שמעורר אצלנו פעילות קוגניטיבית, שכלית, מחשבתית. מתבוננים, מתעניינים, מהרהרים, כתוצאה מהרהורים אלו,אנו רוכשים ידע, מבססים אמונות ומעמיקים את הבנתנו ביחס לעולם. העובדה שאנו נהנים אסתטית מההתבוננות, היא תוצר ישיר של התהליך הנ"ל.

הנחות היסוד של עמדה זו

המדיום צריך להיות לא שקוף,על הייצוג החזותילהכיל  יותר מאשר אוסף של גירויים חושניים. אמנם ישנם דימויים חזותיים, שכן מעוררים מחשבה, אך הם נעשים, ברמה השכלית, יותר מאשר כגירוי פיזי נטו.

מהו דימוי חזותי מוצלח? או מהי אמנות איכותית?

הוא כזה שיכול ללמד אותנו משהו חדש על העולם. זהו אחד הקריטריונים  לאמנות איכותית.לפי תפיסה זו, דבר שלא מלמד אותנו משהו חדש, הוא איננו אמנות איכותית, ששווה משהו.

כאשר קוגניטביסט אסתטי מסתכל על תמונה, הוא מסתכל עליה כמקור מידע.ידע חדש, שמקורו בדימוי החזותי, משפר את הבנתנו ביחס לעולם.
הטענה שדימויים חזותיים מוצלחים, לא רק שאנו רוכשים ידע טריוויאלי, אלא ידע שמשפר את הבנתינו ביחס לדברים.

 אם ניצור משהו כדוגמת "המזרקה" של דושאן, זה יגרום לאנשים לחשוב, זה יספק להם מידע על הנורמות החברתיות שלנו, על הדרך בה אנו תופסים אמנות. יצירת מסגרות הקשר שונות באמצעות קונוטציות (קישורים חיצוניים) ואסוסיאציות.

עבודה זו נחשבת לאחת מן העבודות המורכבות ביותרבאמנות המודרנית, כיוון שהיא נראית כחסרת תוכן ממשי. היא מפנה את מבטו של הצופה לשאלה "מהי אמנות?" או "מה ראוי להיות אמנות?".

הדרך בה דושאן בחר לעשות זאת היא בעזרת מושג ה"רדי מייד" שמשמעותו לקיחת עצם מן המוכן והפיכתו ליצירת אמנות. בכך דושאן , מבטל את ההנחה כי ערך השיפוט העיקרי של יצירת אמנות , הוא בטיפול האמנותי בה, כלומר ב"מגע היד" של האמן.

האסתטיקה  של ה"רדי מייד" מצביעה על המחשבה האמנותית כאלמנט החשוב ביותר ביצירתה של אמנות. רעיון זה נתפש בעיני ציבורים שונים כנלעג, דבר המועצם על ידי השימוש המכוון של דושאן במשתנה ציבורית, מתוך ערעור של המושג המקובל של מהי "מזרקה".

חקר האור

במאה ה-17 ניוטון החל לחקור את האור. הוא לקח מנסרה משולשת, העביר דרכה קרן אור, קרן אור נשברה לששת צבעי הקשת (ששת צבעי הקשת היא מוסכמה תרבותית, אבל לא משנה).מה שאנו תופסים כאור לבן הוא חיבור של כל הצבעים בספקטרום הנראה שמתמזגים יחד לצבע לבן.

כדי להוכיח את זה ניוטון לקח מנסרה נוספת והעביר את הצבעים המופרדים חזרה לקרן אור לבן.

תכונות הצבע

אובייקטים שונים נראים לנו צבעוניים משום שהם "בולעים" חלק מגלי האור בעלי אורך גל מסויים, ומחזירים גלי אור בעלי אורך גל אחרים.

גלים באורכים שונים יכולים לחזק אחד את השני או לבטל אחד את השני. מהערבובים מקבלים בעצם אין סוף צבעים.

צבע טהור מתקבל מגל אור בעל אורך גל אחד בלבד

(ולא צירוף של מספר אורכי גל).

צבעים טהורים מכונים גם "צבעים מונוכרומטיים" או "צבעי הספקטרום".

ישנן שתי מערכות צבע שונות

ערבוב חיבורי

ערבוב חיבורי – RGB  כחול ,ירוק ואדום.

ערבוב חיבורי – מבוסס על ערבוב של אורות.

למשל ככה עובד המחשב.הוא מתחיל משחור, ובכדי לקבל לבן, צריך  להדליק את כל הצבעים.אורכי גל שונים מחזקים ומבטלים זה את זה.

שיטה זו משמשתבמסכי מחשב, מקרנים, טלוויזיות וכו'

ערבוב חיסורי

ערבוב חיסורי – CMKY  כחול-טורקיז, סגול, צהוב.

ערבוב חיסורי- מבוסס על פיגמנטים , שבולעים אורכי גל שונים.

ככה נראה דף נייר. הוא מתחיל מלבן, וכדי לקבל שחור צריך לערבב את כל אורות היסוד.

פיגמנטים שונים "בולעים" אורכי גל שונים. משמש בדפוס, ציור.

מה ההבדל המהותי בין השניים?

בערבוב החיבורי – יש רקע שחור והלבן הוא תוצר של חיבור שלושת צבעי היסוד,בחיבור החיסורי – יש רקע לבן, והשחור הוא סוג של חיבור של שלושת צבעי היסוד האחרים , ("סוג של" משום שהצבע שמתקבל הוא סוג של אפור, וכדי לקבל "שחור" צריך להוסיף משהו).

תיאורית שלושת הצבעים (טריכומטית)

תיאורית שלושת הצבעים פותחה ע"י תומס יאנג ושוכללה ע"י הרמן פון הלמהולץ. לפי תיאוריה זו, מצויים בעין האנושית שלושה סוגי קולטנים (קרי: תאי מדוכים) שכל אחד מהם מותאם לתפיסת צבע יסוד מסוים: כחול, אדום או ירוק.בהתאם לכך: תפיסת כל צבע נובעת מפעולתם המשותפת של שני סוגי תאי מדוכים או יותר. למשל: תפיסת הצבע "צהוב" נובעת מגירוי של מדוכים אדומים ומדוכים ירוקים בו זמנית.

תיאורית התהליכים המנוגדים של הרינג

הפיזיולוג הגרמני הרינג , סירב לקבל את תיאורית שלושת הצבעים כיוון שלטענתו היא אינה מתיישבת עם תופעות תפיסתיות מסוימות: הצבע הצהוב נתפס אצל מירב האנשים כצבע "טהור" (בנוסף לכחול, לירוק ולאדום), כלומר, כצבע שאינו תוצאה של ערבוב צבעים אחרים.

ישנם צירופים של מונחי צבע שאין משתמשים בהם בד"כ, כגון: "כחול צהבהב" או "אדום ירקרק". אף על פי שיתכן הרכב של אורכי גל שכאלה. על סמך ממצאים שחקר הרינג,  הסיק כי קיימים ארבע צבעי יסוד הנחלקים לשני צמדים:אדום-ירוק; צהוב-כחול;

לטענת הרינג, כל אחד מתאי העצב בעין הופך פעיל למול צבע אחד ("אדום"), ופעילותו מעוכבת לנוכח הצבע הנגדי לו ("ירוק"). לכן, טוען הרינג, לא ניתן לתפוס "ירוק-אדמדם" או "כחול-צהבהב", כיוון שתא העצב, אינו יכול להיות פעיל ומעוכב בו זמנית.

בבואת גרר שלילית

אחד הממצאים התומכים בתיאוריה של הרינג נוגע לתופעה תפיסתית המכונה: "בבואת גרר שלילית", במסגרתה גירוי חזותי מהיר, עשוי לגרור שינוי בצבע האובייקט לצבע הנגדי.

מאמר זה נכתב ע"י יהודה חשאי – צלם אמן

תהנו,
רן