מאה שנה לאנסל אדמס – Ansel Adams


“מדלית הנשיא לחירות” הוענקה לאדמס  ע”י הנשיא ג’ימי קרטר. זהו פרס הכבוד האזרחי הגבוה ביותר בארצות הברית.Ansel Adams
“אדמס מזוהה עם עוצמתו של הנוף האמריקני, האיש שנמשך ליופי המונומנטאלי של הטבע, היה למונומנט, למוסד לאומי, התגלמות הטוב והיפה שבאמריקני”.

דברי הנשיא קרטר משקפים נאמנה את הישגיו של אדמס והטבעת חותמו על הציבור בארה”ב ובעולם. אדמס יצרכ-40.000 נגטיבים, שצולמו במצלמה טכנית,  כ-10.000 תצלומים אמנותיים, הציג בלמעלה מ-500תערוכות. כתב ספרי צילום רבים, חלקם נמכרו בכמיליון עותקים ויותר , נחשב לסופר חשוב ומורה מצליח. בשנת 1981 נמכר אחד מתצלומיו  ב-$ -.70.000 ארה”ב. זהו המחיר הגבוה ביותר ששולם אי פעם תמורת תצלום.

אנסל אדמס נולדבסן-פרנסיצקו-קליפורניה, ב-22.2.1902 ונפטר ב-22.4.1984. כשהוא היה רק בן ארבע (1906) ארעה רעידת האדמה שהיתה בעוצמה גבוהה ובעקבותיה קרתה שריפה, אדמס נחבל ונפצע ועבר זעזוע קשה. ילדותו היתה מלווה בבעיות נפשיות קשות. כנראה היה גם ילד “היפראקטיבי” ו”דיסלקטי”. מצבו הנפשי היה על “כף המאזניים” ובגיל 10 היו לו מצבים של בכי פתאומי ובלתי מוסבר. (*2)הוא  העיד על עצמו: “פתאום פרצתי בצחוק פראי ובלתי ניתן לריסון ולא יכולתי לעצור. עמדתי, בהצביעי על המורה וצעקתי לו בקריאות בוז ללא הפסקה”…  לא הצליח להיקלט בבתי הספר השונים. היה לו קושי לשבת תקופות ממושכות על ספסל הלימודים. בגיל 12 נגמרה תקופת לימודיו בבית ספר הפורמלי.הוריו ניסו לשלוח אותו לכומר כדי שזה ילמדו מעט יוונית.  אך אדמס, בז לאותו כומר, לאחר שסיפר לו ש”אלוהים ברא את העולם באוקטובר בשנת 4004 לפנה”ס”. מגיל 14 הרבה לטייל ברגל ולצלם את נופי המערב של ארה”ב. קיבל חינוך מוסיקאלי, והיה למוסיקאי מוכשר שהתעתד להיות פסנתרן. עד גיל 25 הוא נקרע בין המוסיקה לבין הצילום.

אביו של אדמס,  Charlesעסק בעיקר כתיאורטיקן של האסתיטיקה. אסטרונום בעל שם ובשנת 1931, אף זכה באות הוקרה ונבחר כחבר ב”התאחדות האמריקנית לקידום המדע”.
אביו עסק גם באסטרולוגיה והעולמות החלופיים הגלומים בה, אלה היו ככל הנראה, תוצאה של חוסר שביעות רצונו מהעולם שבו הוא חי. אולי עקב התרוששותו מנכסיו שקיבל בירושה.
גם אצל אדמס  בדומה לאביו, ניכרו לעתים סימנים “שלא מהעולם הזה”.

בשנת 1916 ביקרה משפחת אדמס ב- Yosemite park. הביקור שינה את חייו והיה חרוט בזיכרונו ואף השפיע על עתידו בצילום. היוסמיטי, היה מקור השפיות ומעיין הכוח שלו. הפיק אלבומי צילום רבים ובשנים 1925-1936 הוציא לאור אלבומים של “טיולי מחנאות”.

דרך עבודתו של אנסל אדמס Ansel Adams

אדמס עבד בשיטתיות ובהתמדה. צילם בעיקר מראות טבע שהפכו למוטיב המרכזי בתצלומיו. בחר מקום מסוים, תעד כל פרט ופרט בתצלום עד לקבלת הצילום האחד והיחיד  שאין שני לו. הגיע למקומות שיד הציביליזציה טרם פגעה בהם, נהג לצלם באור של שעות הבוקר המוקדמות או בשעות הערב המאוחרות. טיפס על הרים בשעות מוזרות כדי למצוא את הרגע הנכון לצילום. בחר אובייקטים מסוימים, תיחם אותם, דמיין מראש את הצילום המיוחל, שקל כל פרט ופרט.  את  האור הנכון, החשיפה, הפיתוח ואפילו את סוג הנייר שבו ישתמש בפיתוח במעבדתו. עבד על כל פריים ופריים עד לקבלת התוצאה המושלמת. עבודותיו מתאפיינות בעבודה מקצועית, באסתטיות וברגישות המעידות על מעורבות אישית גבוהה ועתירת השראה. צילם תופעות טבע דרמטיות  כמו: זריחות, שקיעות, מדבריות, הרים, ים, שמים, סופות שלגים, וכדומה. מי שמתבונן בתצלומיו מרגיש שהם מעלים אסוציאציות של נופי בראשית מדהימים. זאת השיג, ע”י ששילב את הצילום עם עבודת המעבדה. כשהוא שם דגש על הפרטים ועל הערכים הצורניים והתוכניים. אדמס  סבר ש”הבנת המשמעות” של הנושא  המצולם- היא שמובילה לתוצאה איכותית. היתה לו היכולת לחשוף בטבע, את ייחודו וקסמו.

הוא לא “ביים” ולא התערב בטבע. אלא עיבד את תצלומיו-יצירותיו אותם גילה מתוך הטבע. הוא מתאר כך בספריו את התפעמותו ממראות שראה בשעות הבוקר:
“באחד הבקרים, נעצרתי פתאום בדרכי מעלה על ידי תחושה מחודדת של איכות האור והאוויר המזוגג, כשאור השמש הבריק ונצנץ, כשרוח ערה נשבה ונוצות של עננים גבוהים נעו בשמים הגבוהים. האור המוכסף גרם לכל חתיכה של עשב וכל חלקיק של חול להבריק בהדר מתכתי. באותו רגע ראיתי, כפי שלא ראיתי מעודי, את הפרטים הקטנים ביותר של העשב, ערמות החול ששינו מיקום על ידי הרוח. שברי העצים של היער ותנועת העננים הגבוהים שנעו מעל לפסגות. לא היו מילים לתאר את התחושות של אותן רגעים”.

אדמס הצליח לגלות את אותם רגעים שיבטאו את התחושות העמוקות שחווה וצילם. חוויות שסיפקו לו את הבסיס לרעיונותיו האמנותיים. הוא צילם תמונות נוף שאינן דומות לשום עבודה של צלמים אחרים. למרות שבתצלומי נופיו אין יצורים חיים אין הם בבחינת “טבע דומם”. הם תוססים ומלאי חיים. בעלי אופי ותכונות מיוחדות שקשה לבטאן במילים. סוד הצלחתו של אדמס טמון בדרך טיפולו בצללים, בצורות, ובמרקמי השטח. כל אלמנט, מקבל את ביטויו כשלמות אחת, כאשר כל האלמנטים קשורים בקשר הדוק ובהרמוניה מלאה. תצלומיו טעונים יופי שמימי ותבניות הרמוניות בעלות עצמה בראשיתית.

משנות השלושים, התחילו צילומיו להתבסס על שלמות של הסקאלה הטונאלית. כהות ובהירות האלמנטים. צילומי הנוף של אדמס כוונו ל-תבניות Patterns בצילום והתבססו על בחירת זוויות הצילום ומסגור האובייקט.

אדמס חי בתקופה בה שלט בצילום ה”פיקטוריאליזם”. כאשר הדפסות היו חייבות להיות רכות פוקוס והצילומים דמו יותר לציורים. אדמס ועמיתו הבוגר יותר, Edward Weston שחו נגד הזרם. הם העזו להדפיס את תצלומיהם- על נייר-צילום מבריק, שהעביר פרטים בצורה בהירה והעביר אינפורמציה רבה ונקייה. הנייר הזה נחשב באותו זמן, לנייר זול ומסחרי. הם השתמשו במצלמה טכנית בעלת פלאטה גדולה, שאפשרה חדות של פוקוס משולבת בעומק שדה מרבי. התצלומים הראו אור טוב יותר ממה שהעין האנושית יכולה לקלוט. לפיכך, הם התאפיינו בתופעת “היפר ריאליסטיות”.

שלושת האישים שהשפיעו על אנסל אדמס

Albert Bender, היה סוכן ביטוח ופילנטרופ שאהב את צילומיו של אדמס. בעצם הוא שפרסם אותו. אלברט הציע להדפיס מאה פורטפוליוס של 18 תצלומים כ”א, שאותם ימכרו תמורת-$ 50 כ”א.
אדמס הסכים. בנדר, קנה מיד עשרה פורטפוליוס ומסר לאדמס צ’ק ע”ס $-.500 . אדמס היה “מחושמל” מעצם האירוע. בנדר, עוד לפני שכל הנגטיבים הודפסו כבר מכר יותר ממחצית הפורטפוליוס דרך הטלפון. בעצם, בנדר היה זה שהחליט שתמונותיו ראויות להצגה ברחבי העולם.

שני הצלמים הנודעים: Edward Weston ,Paul Strand תרמו תרומה משמעותית לעיצוב אישיותו כצלם. בשנת 1930 אדמס פגש בניו- מקסיקו את  Strand שהיה אז בן 40 ואדמס בן 28. Strand- שפנה עורף לצילום הציורי, היה הצלם הראשון החשוב במאה ה-20 שצילם באסכולת “הצילום הישיר”. אדמס גילה עניין במה שראה ושמע בגלריה “291” שנוסדה על ידי שטיגליץ בניו יורק שהיה הנציג הבולט של הטכניקה הישירה. בשנת 1930,- Strarnd קיבל בחמימות את אדמס, שלא היווה לו איום  ולא חשש ממנו. Strand הרשה לעצמו  להראות לאדמס את כל הנגטיבים שלו.  Strandייחס חשיבות רבה לאיכות הטכנית המבוססת על העקרונות בצילום שהם לדעתו:
היכולת של המצלמה לקלוט פרטים יותר מאשר העין,
היכולת להנציח-“ללכוד” במהירות את הנושא ברגע שפרטי התאורה מגלים אותו בדרך הטובה ביותר בסולם נפלא של טונים בין השחור ללבן.  החשיפה “מנציחה” ואילו ההדפסה “מבצעת את המוגמר”.

לאדמס היתה ידידות עמוקה גם עם הצלם הנודע Edward Weston, למרות שביניהם היו הבדלי גישות עמוקים בצילום. לא היתה ביניהם תחרות או קנאה כדי להגיע “לראש הפסגה”. הם העריכו זה את מעלותיו של זה. אדמס היה חבר גם בקבוצת צלמים שקראה לעצמה: “אמני הצילום הטהור F-64. בה היו צלמים נודעים כגון: אימוגן קנינגהם, אדווארד ווסטון ועוד…מטרתם היתה להשיג את היופי המושלם, את החדות האבסולוטית,

ועל שם החדות הזו, קבעה הקבוצה את שמה צמצם f/64 שהוא נותן עומק שדה וחדות גבוהים המתקרבים לשלם המוחלט.- 2 F-64. הם ניסו ליצור עולם שאי אפשר לקעקע בו את האיכויות הגבוהות ואת קו היופי המשוך עליו, ומעל לכל, את התחושה של “שקיפות האור”.

שיטת ה “זון סיסטם”

שיטת ה”זון סיסטם” של אדמס, הנה שיטה חדשה וחשובה בטכניקת הצילום.  שיטה זו נוצרה כדי לתת מענה לבעיות חשובות בצילום.

א. כדי שאפשר להבחין בין אור של בין הערביים לבין אור של שעות הבוקר המוקדמות -“השחרית”.

ב. בין שמש של חודש מאי לבין הזוהר הלוהט של חודש יוני והעיקר בין הלבן המוחלט לבין השחור המוחלט ומה שביניהם. לשם כך, בנה אין-ספור של ואריאציות בסקאלה עשירה של הניואנסים שבין השחור ללבן. שיטה זו מבוססת על 11 ערכים מספריים וכן דירוג האזורים והגוונים בסקאלה. “שיטת ה”זון סיסטם” -הינה אופטימליות של איזונים, היא מאפשרת לצלם להשיג את התצלום האופטימאלי שיש בו את האיזונים הדרושים מבחינת גווני השחור-והלבן.

אנו יכולים בעזרת השיטה הזו לתרגם את “עולם הטבע” לגוני אפור מדויקים.היא יוצרת תחושה של סדר עליון, ואסור לבלבל זאת עם מה שאנו קוראים חדות. בתצלומיו ניכרת רגישות נפלאה לאור ולצל שהם שני ניגודים שקשה לאזן ביניהם. בעיית האיזון בין האור והצל ובין השחור ללבן, היו ונשארו קשים לפתרון.למשל, בצילומי פורטרט, גווני האפור המייצגים את האור של המצולם, יכולים להשתרע על סולם רחב (הרבה גווני אפור). ע”י אימון נוכל לחזות את אותם ערכים של אפור שחפצים להשתמש בהם במוצר הסופי. דבר זה נקבע על ידי מהות המצולם והסביבה האופפת אותו לרבות ערכים סובייקטיבים שרוצים לייצג בתמונה כגון מצב רוח  או היחס כלפי המצולם.

מהות הצילום

בצילום, דרוש מאמץ להפוך עולם תלת-ממדי לעולם דו-ממדי. כדי להגיע למטרה של צילום אובייקט קרוב ביותר  למה שזה קיים במציאות, היינו תרגום אובייקט צבעוני למושגים של שחור-לבן, דרוש מאמץ גדול. על הצלם איפוא “לחזות” מראש את האלטרנטיבות השונות של ייצוג האובייקט המצולם. לשם כך, עליו “להרגיש” את השחור ואת הלבן ומה שביניהם ואת הטונליות הטמונה בהם.

“חיזוי מראש” – Visualization

לפני הלחיצה על כפתור צריך לקבוע תכנית להפעלת כל הבקרות הטכניות בצורה שתתרום לתוצאה הרצויה. כדי לגשר בין ההבדלים של המציאות לבין האבסטרקטיות של הצילום, יש לצפות בעצם ולהתבונן באובייקט ובסביבתו. צריך “לחזות” (Visualization) את האימאג’ הסופי, ודרכו לנסות להביע את הקונצפט על האובייקט. להיות מודעים לחשיבות האור ולסולם-הטונליות במושגים של ערכי ה-.Print  הכוללות:

א. את הקונצפט
ב. את הפרוצדורה

כלומר צריך להתמקד במדידת החזרי האור השונים של האובייקט ולהשתמש באינפורמציה הזאת לקביעת החשיפה ופיתוח הסרט. רק לאחר מכן להשקיע חשיבה על אמצעים נוספים כדי לשנות ערכים בזמן ההדפסה בהתאם לאימאג’ שנחזה בדמיון. מד-האור מכוייל לפי הערך האמצעי. ההנחה שהוא קורא אפור 18%, קריאת אור מכל משטח בעל תאורה כלשהו תגרום לכך שהמשטח יופיע כ”אפור אמצעי” בתמונה הסופית. כך יכולים להבטיח שגם הלבן וגם השחור באותה סצנה יופיעו בערכים הנכונים וזאת בגלל שהמדידה אינה מושפעת מכמות השחור הטהור או הלבן הטהור שבסצנה. לאחר בחינת הערכים הקיצוניים של הגוונים, צריך ל”חזות” את הערכים שבסולם האמצעי. כלומר, לבחון את גווני האפור הבהירים יותר. כאן יש נקודת הייחוס המרכזית – אפור בינוני באיכות של 18% -אפור נטרלי. כאשר מודדים את צבעי לבן, כגון שלג וכדומה-צריך לפתוח לפחות צמצם אחד או שניים כיוון שבאופן פיזיקאלי הבהקי האור המוחזר סוגרים את הצמצם. מה שקוראים- פלוס(+), היינו מוסיפים אור. כאשר מודדים את צבעי שחור או צבעים כהים, וכדומה, סוגרים צמצם או שניים כיוון שבאופן פיזיקאלי הבהקי האור המוחזר מהם פותחים את הצמצם ויש לסגור לפחות בצמצם אחד או בשניים מה שקוראים מינוס (-), נותנים פחות אור.

סוף קריירת הצילום של אנסל אדמס

בגיל 48 שנותיו היצירתיות הטובות ביותר היו מאחוריו. הוא הכיר בכך שכבר מיצה את עצמו בעבודות שגאונותו התבטאה בהם. חששותיו היו ברובן מוצדקות. הקריירה העשירה שלו נמשכה 20 שנים לפחות, אלה היו “שנות הפסגה והתהילה”.  אח”כ כשרונו התבטא כמורה, כמטיף לשימור הסביבה, וכעורך של כתביו וספריו שהכילו צילומים גם מהתקופה המוקדמת. הוא ניסה להוכיח שהוא יכול לעסוק בכל נושא ובכל תחום, גם בתחום האמנותי וגם בתחום המסחרי. בסיום הקריירה שלו, התרחש שינוי בעיניו ובראייתו והוא נעשה פסימי.

עמק היוסמיטי היה נתון בסכנת הכחדה והשתלטות של יזמים רבי כוח והשפעה כלכלית. מטרתם היתה להקים עורקי תחבורה ראשיים, מפעלים ותעשיות רבות. בכוח השכנוע של תצלומיו תרם, לשינוי דעת הקהל האמריקני, בהפיכתו של היוסימיטי לנשיונל פארק ולשמורת טבע.

הוא הנהיג את התנועה ל”איכות הסביבה ושמירת הטבע”. הצטרף ל”סיירה קלאב”, ארגון שלחם למען שימור אזורי טבע פראיים, במלחמתו על איכות הסביבה ושמירה על אתרי הטבע אפשר להצביע על ניצחונות רבים. פארקים חדשים, חוקים חדשים, ריבוי החברים באגודות שמירת הטבע שפעלו להאטת התקדמותם הברברית של יזמים למיניהם רודפי הבצע.

אדמס מטבעו היה אדם אופטימי ובתור שכזה זכה לראות  שהכוחות שדגלו בשמירת הטבע מתרבים.

אנו צריכים להכיר תודה לאדמס עבור הגברת התעניינותנו בעולם הטבע ובשינוייו המתמידים. אדמס שימש כנשיא “אגודת ידידי הצילום” והיה אמן גדול ונודע כאחד מחשובי אמני הצילום במאה ה-20.

מאמר מאת: יהודה חשאי – צלם אמן (יו”ר העמותה לאמנות הצילום תל-אביב-יפו)

לאתר של יהודה חשאי

תהנו,
רן